על רווקים, גרושים, כלכלה ומה שבניהם 26.11.2010
זה לא סוד שיש המון זוגות שמתגרשים, זה הפך מתופעה נדירה כשהייתי ילד, למשהו שכיח לחלוטין היום.
אצלנו לדוגמא בבית הספר היסודי לא היה אף תלמיד אחד שהוריו היו גרושים., וגם בתיכון איני זוכר אף תלמיד אחד כזה.
ואילו היום בבית הספר של ילדי לפחות שליש מהתלמידים, הוריהם גרושים פעם אחת.
אין לי מושג האם זה טוב או רע למתגרשים, לא הייתי גרוש וגם לא עברתי את התהליך, ובכול מקרה זה נראה לי עניין מאוד סוביקיטיבי טעון ושונה מאחד לשני.
אבל, דבר אחד ברור לחלוטין, זה עושה טוב לכלכלה.
אני טוען שלהתחתן זה עניין של טיימינג ומזל, מדוע שדוקא בגיל אשר בו החלטתם כי הינכם בשלים לנשואין, דוקא אז, תמצאו את בן הזוג המתאים לכם . מדוע שלא תפגשו אותו בגיל חמש לדוגמא, או עשר, או עשרים, ואולי פגשתם בו, אך דוקא אז לא הייתם בשלים.
אולי לא פגשתם, ואולי לא תפגשו אף פעם , אך הסיכוי שזה בדיוק המתאים הוא קלוש, וכמו שאמרתי מזל.
אולי מסיבה זו, ואולי מסיבות אחרות, הגברים בעיקר, מעלים את ממוצע גיל המתחתנים משנה לשנה.
אם הורי התחתנו בסוף העשור הראשון לחיהם, בתקופתי התחתנו בסוף העשור השני , והיום מתחתנים בעשור השלישי.
לא ממהרים להתחתן, מתנסים ככול שאפשר ביחסים, אולי כדי להגיע לבחירה הטובה ביותר, פחות לטעות, ואולי פוחדים מההתחיבות או ממוסד הנישואין או שפשוט לא רוצים להפסיק לעשות סקס.
זו לדעתי טעות. ראשית כי גם אני רוצה , למה רק הם?! אפשר להשתגע מזה. שנית עניין ההתאמה של בני הזוג, ונסיון ממושך במערכות יחסים עם בחורות, הופכת את "המחפש" למחוספס, אדיש יותר לריגושים, מכני מאוד, ביקורתי באופן שרק מכהה את יכולות השיפוט שלו. הוא מורגל בחיים לבד וייתקשה לחיות ביחד. הוא יחליט על "האחת", בדיוק ברגע שהלחץ הסביבתי יכריע אותו.
אם הגברים לא מתחתנים עד גיל מאוחר, אז גם כול אותן בחורות שאמורות להתחתן עימם, נשארות רווקות עד גיל מאוחר.
רוב הרווקים והרווקות אחרי הצבא עוזבים את הבית ועוברים לדירה, עם או בלי שותף.
לאיזה דירות הם עוברים? לדירות קטנות, דירות חדר או שניים, ליחיד או לזוגות, שהן תמיד הדירות היקרות ביותר, ביחס מחיר למטר.
מה קורה לשוק הנדל"ן? לאורך זמן מצטיירת עלייה בעקומת הביקוש, הההיצע קטן,והמחירים עולים,
עכשיו שימו לב למה הדבר גורם.
כול דירה כזו צריך לרהט, אפילו במינימום, , ספה, שולחן, כסאות , כוסות, צלחות, סכום
מיטה ,כלי מיטה, טלוזיה, מערכת סטריאו ,מקרר, תנור, בקיצור הכול.
נכון, שלא קונים הכול חדש ובטח לא מייד, אבל, במהלך זמן סביר, לפחות חלק מהדברים שירכשו, יהיו חדשים. ונניח שחלק או הכול יהיה משומש, עדיין זה שמכר או נתן את המשומש,סביר שייקנה לעצמו חדש.
השוק גדל. ומה לגבי מזון, חומרי ניקוי, תחזוקה שוטפת לבית, כול דירה או יחיד הוא קניין שוטף של כול המוצרים והשירותים הללו.
אילו היו מתחתנים מוקדם יותר והיו גרים בזוגות, רוב ההוצאות היו נחתכות בחצי.
גרושים הם רווקים שניסו את חיי הנשואין ,נפלטו ממנו, ועתה חזרו לשוק.
לרוב הגרושים יש גם ילדים. ולכן הם יחפשו דירה גדולה יותר על מנת שיהיה מקום סביר גם לילדים, זאת על אף העובדה שהם, הילדים, ישהו בדירה רק מחצית מהזמן כעת.
כך גדל גם הביקוש לדירות שני חדרים ומעלה, באופן דומה לגידול הטבעי בגירושין.
לרהט דירה עם ילדים זו הוצאה גדולה בהרבה, רוצים שלילדים יהיה נוח גם אצל אבא,.
אם לא יהיה להם מחשב, משחקים, או כול דבר אחר שיש להם בבית, שהיה בעבר של ההורים, וכעת של אמא, לא יהיה להם מעניין.
לרווקים וגרושים יש מכנה משותף גם בתרבות הפנאי. רווקים מבלים הרבה, מפרנסים מסעדות ברים, מועדונים, וכול מקום שמאכלס אנשים שרוצים להכיר אנשים.
המקרה של הגרושים בהשוואה לרווקים הוא אף חמור יותר, הם הגרושים, מרגישים צורך להצדיק לעצמם את הגירושין, (להצדיק שאומנם עשו צעד נכון).
בנוסף לרצון הבסיסי להיות נאהב או לפחות להיות בקשר זוגיות שוב, גרושים לא יכולים לשבת בבית. הם מרגישים בודדים לבד . הם רגילים לכך שהבית המה אנשים, הם פיללו לקצת שקט, מהאישה, מהילדים מהכול. ועתה משקיבלו את השקט, הוא, השקט מעיק.
הם בבית ושם ברחבי העיר אנשים מבלים, בשביל מה נפטרו מעולו של בן הזוג, אם בסופו של דבר לא מנצלים את החופש בכלל, הם אומרים לעצמם.
וכדי לפשט את זה עבורכם, זוגות נשואים , לא יוצאים הרבה מהבית, כפי שיוצאים רווקים וגרושים.
אין כוח לאנשים אחרי יום עמוס, צריך לדאוג לבייביסיטר, מחר קמים מוקדם, המון סיבות.
רווקים וגרושים חייבים לצאת. והצורך הזה הוא הדלק של תעשיית הבילויים.
אתמול ביליתי במועדון חדש, שני שליש מהנוכחים היו גרושים וגרושות. רובם אנשים שאילו היו נשואים, לא היו יוצאים מהבית והיו חוסכים לעצמם כסף רב.
אחוז גבוה מתמהיל ההוצאות של רווקים או גרושים, הולך לבילויים.
מהבילווים בדרך כלל, חוזרים מותשים, מתוסכלים ועם פחות כסף בכיס. מדוע? כיון שליציאה כזו יש אג'נדה ברורה, רוצים לצאת משם עם מישהו.
סביר להניח שרוב הזמן חוזרים בלי מישהו, וגם אם יצאת עם איזה קצה חוט של קשר, עוד שבועיים זה גמור. כי מי רוצה להיכנס שוב לקשר רציני?!
וחזרה לעניין הכלכלי ,קחו זוג שהתקשה לגמור את החודש, חלקו את ההכנסה לשניים, הכפילו את ההוצאות (שכר דירה מזון, תקשורת, ארנונה) ומה קבלתם? פשיטת רגל.
מתגרשים רבים, רוב הזמן לא עושים חשבון נכון. הם מתיחסים לנישואין רק במישור הריגשי.
עדיף לזוג ששונא אחד את השני, להישאר ביחד, זו כמו שותפות עסקית, לא חייבים להיכנס למיטה עם השותף, הוא השותף אינו מושלם, עושה טעויות פה ושם, אבל כול עוד אין תחליף טוב יותר, והוא תורם לעסק , השותפות מחזיקה מעמד, כי יש לה זכות קיום.
כשלא אוהבים יותר, המעורבות הרגשית מתמתנת, הצדדים יודעים ומכירים האחד את השני, והרבה יותר קל כשהחיבור הוא כלכלי נטו.
לבת או בן הזוג לא איכפת יותר מה תעשה, קרי עם מי תצא לבילויים ועם מי תחזור.
מה שתוכלו לעשות כגרושים, תוכלו לעשות גם כנשואים רק שיהיה לכם יותר כסף לעשות את זה.
נישואין זה עסק כלכלי לכול דבר,ולא מפרקים שותפות מוצלחת,האינטרס המשותף הכלכלי, הוא שצריך לנצח בסופו של דבר.
נוטים לומר בעסקים לאנשים שמערבים רגשות, שזה לא מקצועי. "זה עניין עסקי, שים את הרגשות בצד".
זה בדיוק אותו דבר בנישואין, בחרתם פרטנר באופן אקראי לחלוטין, משיקולי לחץ חברתי רגעי ,עם סמפטיה מסוימת שתורגמה כאהבה. מדוע פתאום להכניס רגש להחלטה?
המסקנה המתבקשת היא, אל תמהרו להתגרש, זה יקר מאוד, לוקח אתכם כלכלית הרבה שנים אחורה, ולא תמיד אם וכאשר תחליטו להתמסד שוב, בת או בן הזוג החדשים יהיו שונים בהרבה מהקודם.
כי מה לעשות,הבחירה שלכם תהא שוב מאותן סיבות ומאותם שיקולים בדיוק, ושוב תהיו אלה אתם שלוקחים את ההחלטה, ושוב רק עניין של מזל.
מצד שני, אולי אין מחיר לחופש?!!
