10 שנים איתך
אני אתחיל דווקא מהסוף,
איך קרה ששוב בשעה -12 בלילה האחרון,
אני על המחשב באינטרנט, ואת במיטה נרדמת עם ירון.
אני סוגר את המחשב, מחזיר כוס לכיור במטבח,
מכבה את האורות, מרים מהרצפה מוצץ שנשכח.
עומריקי בוכה ואני ניגש עם בקבוק בזריזות, ומסדר לו את הכר,
ממש בעדינות, רק שלא יעיר את תמר.
ניגש למיטה ולוקח את ירון לחדר,
מזיז אותך קצת, ועושה במיטה סדר.
שוכב לידך ונזכר,
איך, עשר שנים, כבר המון זמן עבר,
מאותה פגישה ראשונה בביתך, עם הקפה והשער שבנית,
ואיך ספרת לי בהתפעלות, שנס קפה קנית.
איך היית יפה ומקסימה ,מצחיקה וחכמה,
כמו בבוקר מוקדם בים עם צאת החמה.
וגרנו בכול מקום שרק אפשר,מביתך בשיכון דן,
ובייתי ברמת גן.
במושב גנות ליד חיריה וצרות עם השכנים,
עד לראש העין, גבעת הסלעים וצרות עם הכלבים.
מרחוב קטן ליד הים, הכרם שש,
לרחוב דובנוב דירה גדולה אפילו חניה שם יש.
והיו לנו המון כלבים אהובים:
קרלוס ופטרוס ואנגל ופנדו וציצו שתבדל לחיים ארוכים.
היו גם לא מעט שנים, שחיינו יחד אחד עם השני לבדנו,
עד שהגיע ירוני המקסים, אהוב ליבנו.
והפכנו הורים עם המון אחריות באחת,
ואין יותר רק אני ואת.
ואחריו עומרי ותמר המדהימים,
שמאז אין לילות ואין ימים.
זה נכון ולא נעים,
מעולם לא הבטחתי לך גן של שושנים,
ובהחלט עשיתי לך חיים לא קלים.
ריבים ויכוחים וצעקות לרוב,
אך גם רגעים יפים, ואהבה וטוב.
ועמדת לצידי גם ברגעים הקשים, והיית לי חברה,
והתחלקנו בנטל זה לצד זה, וצלחנו את הרע.
אני מחבק אותך במיטה וחושב,
עד כמה באמת, אותך אני אוהב,
כי כול עולמי שייך רק לך,
את אהובתי את בייתי את ילדיי את משפחתי ואת לנצח אשתי איתי, איתי,
איתי..... רותי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה