קראתי את הרשומה לפני שבע שנים על קברו של אהוב ליבי ירון

עשרים שנה בלעדיך                                                                    16.6.2003

ירון שלי חברי היקר,

עשרים שנה עברו,

וזה לא נעשה קל יותר לרגע.

החיים כל כך אחרים ממה שציפינו,

לא הכינו אותנו לעולם כזה.

אני חושב, אילו רק היה אחרת,

אילו היית כאן איתי,

איך היית נוהג ובמה היית מתעסק.

אני כבר לא חושב עליך כל יום,

אבל אתה בטח יודע, שגם לבני קוראים ירון,

והוא ילד נהדר כל כך,

והוא שואל לפעמים אודותיך,

ומסקרנת אותו החברות הקסומה בנינו,

ואני נורא רוצה לומר לו שהוא דומה לך,

ואיך לו רק היית כאן איתי,

בוודאי הייתם חברים טובים,

תמיד אהבת ילדים.

ירון שלי,

אורן התחתן לא מזמן,

והיה לי כל כך קשה,

אחרי המון שנים, פתאום חזרת אלי,

כי ידעתי, שהיית כל כך רוצה להיות שם איתו,

ולחבק אותו ולנשק אותו .

אוי אלוהים כמה שזה לא צודק,

אז אני חבקתי ונישקתי אותו בשבילך.

ירון שלי ,

לו רק יכולתי לחזור לרגע,

לימי הילדות שלנו,

לחברות האמיתית, האמיצה, שכולה תמימות ותום,

לכול אותם הרגעים הנפלאים,

לכול אותם המראות,

הייתי נותן הכול.

אני כל כך רוצה לזכור אותך בדיוק כפי שהיית,

את כל אותן השיחות ,את כל השתיקות,

אבל זה הולך ונעשה יותר קשה,

ואני כל כך מצטער.

ירון שלי אהוב ליבי,

אני מחבק אותך ומנשק אותך ,

ואוהב אותך לנצח,

ומבקש סליחה.